<h1>המכתם — ר"ה</h1>
<h2>דף י.</h2>
[ר"ה ל"ד ע"ב] שמע תשע תקיעות [בתשע] שעות ביום יצא. יש שפירש תשע תקיעות תשע סימנין, שהן תשע בין הכל ג' קשר"ק וג' קש"ק וג' קר"ק, ואמ' דב(ה)כי האי גונא יצא, שאע"פ שמפסיק בין סימן לסימן, כיון שאינו מפסיק בתוך הסימן עצמו, כגון בין תקיעה לתרועה או בין שברים לתקיעה יצא, אבל אם הפסיק בתוך הסימן עצמו, רוצים לומר שלא יצא. והאי פי' ליתיה כלל, דהא אמרי' בסמוך תקיעה מזה ותרועה מזה אפי' בסירוגין ואפי' כל היום כלו יצא. ובפ' החליל [נ"ג ע"ב] נמי מתברר שאין לפרש כפי' ראשון אלא כפירוש אחרון, דמפסיק בתוך הסימן עצמו. אלא הכי פירושא, שמע תשע תקיעות דודאי מן התורה אינן אלא תשע, דשלש תרועות כתובות בתורה בין ראש השנה ויובל וגמרי' להו מהדדי, ולכל תרועה יש פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, וקאמר דאם שמע אותן תשע בתשע שעות ביום יצא, אע"פ שיש הפסק גדול בין תקיעה לתרועה, או בין תרועה לתקיעה. מיהו אם יפסיק בתוך השברים עצמן בין ראשון לשני, או בין שני לשלישי לא יצא, שאין להפסיק בין שברים כמו שאין להפסיק בתוך התרועה עצמה, וצריך לחזור ולעשות כלן ג' השברים בלי הפסק. וכן יש שאומרים שאם היה צריך לתקוע קש"ק, וטעה ועשה אחר השברים קצת תרועה, לא די לו בהניח התרועה ועשות תקיעה, אלא כל אותו הקש"ק פסול, דאתא אותו קצת דתרועה שהתחיל ומפסיק בין השברים לתקיעה, וצריך לחזור ולעשות כל אותו הקש"ק פעם אחרת. וכן אם היה צריך לתקוע קר"ק, וכשרצה לעשות תרועה, טעה והתחיל לעשות שברים, אייתו אותם קצת השברים ומפסקי בין התקיעה והתרועה, וצריך לחזור ולעשות עוד כל ק' דקר"ק. אבל בשברים עצמן אם הוסיף בהם יותר על השלש, אין בכך כלום, כמו שאין מקפידין על אריכות התרועה, דהא נמי תרועה אריכתא היא. וכתב הרב בעל התוספות דצריך להאריך בתקיעות של קשר"ק כשיעור שברים ותרועה, וכן בקש"ק כשיעור שברים. וזה לדעת ר"ש ז"ל דשיעור תקיעה כתרועה, ושברים עם תרועה דקשר"ק, חדא תרועה היא, דילמא גנח וייליל, וכמו שעושין בקשר"ק שברים קודם תרועה, משום דסתמא דאיניש בריש מגנח והדר מייליל, הכי נמי עושין סימן של קש"ק, דהוא משום גנוחי, קודם סימן של קר"ק שהוא משום ילולי. מתשעה בני אדם כאחת לא יצא. יש שאומרים משום דתרי קלי לא משתמעי, והא ליתא, דהא אסיקנא לעיל [כ"ז ע"א] דבמידי דחביב ליה יהיב דעתיה ושמע, כדאמרינן גבי שופר וחצוצרות. ויש שדוחין זה ואומרי' דכי אמרי' דבמידי דחביב עליה משתמעי, הני מילי כששני הקולות הם של תקיעה או של תרועה, כגון שופר וחצוצרות, אבל היכא דחד עביד תקיעה וחד עביד תרועה לא משתמעי דמערבב קלא. והא נמי ליתא דהא פריך לעיל [שם] גבי שופר וחצוצרות ותרי קלי מי משתמעי, והא תנן זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר והאוזן אין יכולה לשמוע, והא התם דזכור ושמור תרי מילי נינהו, ואפילו הכי אסיקנא עלה בסוף שמעתא דאפי' בכי האי גונא במידי דחביב עליה יהיב דעתיה ושמע. משום הכי מפרשי עקר טעמ' דמילתא דמתשעה בני אדם כאחד לא יצא, משום דבעי' פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.
